כיצד ספק האינטרנט מטפל בחבילות?
לפני שהודעה נשלחת באינטרנט, היא מחולקת לחבילות. גודל החבילות בין 46-1500 בתים (byte). כדי לסבר את האוזן: הורדת שיר בגודל 4MB דורש מעל ל- 2400 חבילות של 1500 בתים.
כל חבילה כוללת את כתובת IP של המקור והיעד. כאשר חבילה נשלחת באינטרנט ספקית האינטרנט קובעת האם החבילה מיועדת לשירות מקומי ברשת של הספקית או שירות מרוחק הממוקם ברשת אחרת.
לכל ספק אינטרנט יש: Network Operation Center – NOC אשר מבקר על זרימת התעבורה ומאחסן שירותים כגון: Email, או שירותי אחסון רשת.
ה- NOC יכול להיות ממוקם באחד ה- POPים או במתקן נפרד. חבילות אשר משתמשות בשירותים מקומיים בד"כ מנותבות ל-NOC ולא עוזבות את רשת הספק.
ראוטרים הנמצאים בכל POP משתמשים בכתובות היעד של חבילות ה-IP כדי לבחור את הנתיב הטוב ביותר דרך האינטרנט.
החבילות עוברות מראוטר לראוטר עד אשר מגיעות ליעד הסופי.
מעבר חבילות באינטרנט
ישנם כלים אשר בודקים את הקישוריות ליעד:
פקודת PING בודקת קישוריות מקצה לקצה. מהמקור ליעד. ה-PING מודד את הזמן אשר לוקח ל"חבילת בדיקה" לערוך מסע סיבובי מהמקור ליעד והאם השידור הצליח.
לעומת זאת, אם החבילה לא הגיעה ליעד או במקרה שיש עיכובים בדרך אין אפשרות לדעת היכן הבעיה ממוקמת.
הפקודה TRACEROUTE (בראוטר של סיסקו) [או הפקודה tracert בשורת הפקודה של ווינדוס] עוקב אחר המסלול מהמקור ליעד. כל ראוטר בדרך של החבילה נחשב כמעבר שלב (או קפיצה – Hop). ה- TRACEROUTE מציג את המעבר בכל שלב בדרך ואת הזמן שלוקח לעבור אותו. במקרה של בעיה, תצוגת הזמן והמסלול של החבילה יכולה לעזור בכדי לקבוע היכן החבילה הלכה לאיבוד או מושהית.
עננת האינטרנט
כאשר חבילות עוברות באינטרנט, הן עוברות הרבה אביזרי רשת. האינטרנט יכול להיחשב כרשת של ראוטרים אשר מחוברים אחד לשני. לעיתים ישנן דרכים שונות להגיע מראוטר לראוטר והחבילות עוברות נתיבים שונים בין המקור והיעד. כאשר ישנה בעיה בזרימת התעבורה בנקודה מסוימת ברשת, החבילות עוברות אוטומטית לנתיב אחר.
אם ניכנס לכל מה שקורה בדרך אל היעד לא נסיים, ישנם הרבה תהליכים שקורה. לכן כאשר מתארים אינטרנט או רשת מסובכת אחרת משתמשים בענן. מבלי להראות פרטים. הענן מאפשר לפשט את התרשים ולהתמקד במקור והיעד בלבד.
התקנים בענן
לא רק ראוטרים נמצאים באינטרנט. אביזרים אשר מספקים קישוריות למשתמש הקצה צריכים להתאים לטכנולוגיה אשר בה משתמש הקצה מתחבר ל- ISP.
למשל, אם משתמש הקצה מתחבר באמצעות DSL (התחברות באמצעות רשת הטלפוניה – בזק) אז ספק האינטרנט צריך שיהיה לו אביזר: DSLAM – DSL Access Multiplexer.
או עם מתחבר באמצעות מודם כבלים (התחברות באמצעות רשת הכבלים – הוט), ספק האינטרנט צריך להשתמש ב- CMTS – Cable Modem Termination System.
ספקיות האינטרנט עדיין מקבלות שיחות אנלוגיות באמצעות מודם, לכן צריכות מודמים כדי לתמוך באותם משתמשים. ספקיות אשר מספקות גישה אלחוטית צריכות ציוד גישה אלחוטי.
כמו כן יש לדעת שספקיות האינטרנט צריכות ציוד כדי לתקשר עם ספקיות אינטרנט אחרות. לשם כך ישנן מספר טכנולוגיות שכל אחת מהן דורשת ציוד מיוחד והגדרות כדי לתפקד. רוב הציוד אצל הספק הוא מתגים וראוטרים, אשר שונים מהציוד הביתי.
ציוד הספק צריך לעבוד ללא הרף וללא תקלות בגלל שתקלה בציוד מפתח אצל הספק עלול לגרום לנזק רציני – שהרי הרבה תעבורה זורמת שם. הציוד צריך להיות איכותי, בעל מהירות גבוהה ובעל יתירות.
בבתים פרטיים הציוד יכול להיות "פשוט" יותר משום שאינו מטפל בנפח תעבורה גדול מאוד. לדוגמה הציוד שנמצא ברשת ביתית: ראוטר משולב הכולל מיתוג, ניתוב וגישה אלחוטית.
