סוגי פרוטוקולי ניתוב ותכונות

פרוטוקולי הניתוב נחלקים לשני סוגים:

• פרוטוקולי Distance Vector
• פרוטוקולי Link-State

פרוטוקולי Distance Vector (למשל: RIP או EIGRP)

מפרסמים את הכיוון והמרחק של הנתיב ליעד. המרחק מוגדר ע"י Metric שהוא נתון כגון: מספר הקפיצות (ראוטרים) עד היעד. הכיוון מוגדר ע"י הראוטר הבא או ממשק היציאה.

פרוטוקולי Link-State (למשל: OSPF)

פרוטוקולים אלו יוצרים "תמונה מלאה" של טופולוגית הרשת, ולא רק כיוון ומרחק. זאת ע"י איסוף מידע מכל שאר הראוטרים. פרוטוקולי מרחק שולחים מידע ניתוב כל פרק זמן לעומת Link-State אשר שולחים מידע רק כאשר יש שינוי בטופולוגיה.

ה- Metric – מטריק – או Cost (עלות)

Metric זהו מדד (ערך) מספרי, ומדד זה משמש לקבוע מהו הנתיב הטוב ביותר לרשת היעד כאשר יש מספר נתיבים אפשריים. מדד זה יכול להתבסס על:

• Hop Count – מספר הקפיצות (ראוטרים) עד היעד.
• Delay – ערך השהיה של חיבור.
• Bandwidth – רוחב סרט (מהירות) עד היעד.
• או על שילובים שלהם.

כל פרוטוקול ניתוב משתמש ב- Metric משלו למשל:

• פרוטוקול RIP משתמש ב- Hop Count
• EIGRP משתמש בשילוב של השהייה ורוחב-פס (Bandwidth ו – Delay).
• OSPF משתמש ברוחב-סרט.

אומנם ל- EIGRP יש גם Metrics נוספים (שאינם בשימוש בברירת המחדל) כגון:

• Load- הבודק את עומס התעבורה של החיבורים.
• Reliability (אמינות) – בודק כמה החיבור אמין על פי השגיאות שבו.
• Jitter (חדש יחסית).
• Energy (חדש יחסית).
• Quiescent Energy (חדש יחסית).

[הערה: עבור תוכנית הלימודים ב- EIGRP יש לדעת שקיימים המדדים: Delay ו- Bandwidth.]

מרחק ניהולי - Administrative Distance

המרחק הניהולי – Administrative Distance או בקיצור AD, מגדיר את העדפה של פרוטוקול הניתוב.

כאשר ניתן לנתב לאותה הרשת משניים או יותר פרוטוקולי ניתוב שונים, לא ניתן להשוות Metrics של פרוטוקולים שונים. ואז יש צורך לתת העדפה לפרוטוקולים השונים.

ככל שהערך קטן יותר הוא נחשב יותר ומועדף יותר! – אם יוגדר יותר מפרוטוקול ניתוב אחד, הפרוטוקול עם ה- המרחק הניהולי (AD) הנמוך יותר יילקח בחשבון וייכנס לטבלת הניתוב.