פרוטוקול התעבורה מאפיין כיצד להעביר הודעות בין המארחים.
הפרוטוקולים הנפוצים לתעבורה הם:
- TCP – Transmission Control Protocol
- UDP – User Datagram Protocol
TCP מפרק את ההודעה לחלקים קטנים אשר נקראים: סגמנטים (Segments). סגמנטים אלו ממוספרים לפי הסדר ומועברים לפרוטוקול IP כדי להרכיב מהם "חבילות".
פרוטוקול זה הוא Connection Oriented (מייסד קשר). מספק אמינות, שומר על סדר החבילות, מוודא את הגעת החבילות ואת קבלתן במלואן. זהו חיבור אמין אך איטי יחסית, וחבילת המידע שלו גדולה.
הפרוטוקול משתמש ב- לחיצת יד משולשת (Three-way Handshake), על מנת להקים קשר בין תחנות ברשת:
- SYN – המקור שולח הודעה לפתיחת קשר עם יעד.
- SYN-ACK - תחנת היעד שולחת אישור קבלה ואישור פתיחת קשר מצדה, בשלב זה יכולה כבר לשלוח מידע.
- ACK – תחנת המקור מיידעת את תחנת היעד על סיום מיסוד הקשר.
על מנת לסגור את הקשר, ישנה שוב לחיצת יד משולשת רק שהפעם: הסדר הוא כך:
1) FIN-ACK. 2) FIN-ACK. 3) ACK.
אם השולח לא קיבל אישור שה- "חבילה" הגיעה בפרק זמן מסוים, הוא מניח שהסגמנטים הלכו לאיבוד ושולח אותם שוב. רק החלק שהלך לאיבוד נשלח שוב ולא כל ההודעה.
בצד המקבל: TCP אחראי לבנות מחדש את ההודעה מהסגמנטים שהגיעו ולהעביר אותם לאפליקציה. TCP עובד מצד אחד עם האפליקציה ומצד שני עם פרוטוקול IP.
FTP ו- HTTP הן דוגמאות לאפליקציות אשר משתמשות ב-TCP כדי להבטיח את העברת הנתונים.
תהליך האישור דומה לחתימת מקבל "דואר רשום" על כך שקיבל לידיו את הדואר.
פרוטוקול TCP שימושי כאשר האפליקציה דורשת אישור על כך שההודעה התקבלה. תהליך האישור מאט את קצב העברת המידע. במקרים בהם תהליך האישור אינו דרוש, עדיף להשתמש בפרוטוקול: UDP.
UDP הוא פרוטוקול המשמש כאשר אין צורך באישור, בדומה לשליחת "מכתב רגיל". אין בטחון שהמכתב יגיע ליעדו אולם הסיכויים לכך הם טובים.
UDP עדיף באפליקציות כגון: הזרמת שמע, וידאו ו- Voice Over IP – VOIP .
אישורים במקרים אלו יאטו את העברת המידע משום ששידורים חוזרים אינם נחוצים.
