הניתוב כולל כתובות IP ו- Subnet Mask של רשתות רחוקות.
ניתוב סטטי מאפשר הוספת רשתות רחוקות לטבלת הניתוב באופן ידני.
יש להגדיר את כתובת IP של הראוטר הבא בשרשרת הניתוב או ממשק היציאה שבו יש לצאת לכוון רשת היעד. ניתובים סטטיים מסומנים באות S בטבלת הניתוב.
משתמשים בניתוב סטטי במקרים הבאים:
- רשת הכוללת מספר קטן של ראוטרים.
- רשת בה מנהל הרשת רוצה לשלוט באופן מלא על הניתובים השונים.
- רשת המחוברת לאינטרנט רק דרך ספק ISP יחיד.
לדוגמא אנו רוצים להגדיר על הראוטר R1 שכדי להגיע לרשת: 172.16.1.0 יש לצאת לכיוון ראוטר R2 שהממשק שלו הוא: 172.16.2.2.
נכתוב פקודה זו:
R1(config) # ip route 172.16.1.0 255.255.255.0 172.16.2.2
כדי לוודא שהגדרנו נכון, ניתן להקליד את פקודת ה- Show הבאה:
R1# show ip route
"S" – מציין שמדובר על ניתוב שהוגדר סטטית (ידנית).
"C" – מציין שמדובר על רשת שמחוברת ישירות לראוטר.
במקום כתובת IP של הראוטר הבא (קפיצה הבאה – Next Hop), ניתן להכניס את ממשק היציאה לכיוון היעד, לדוגמה:
במקום לרשום:
ip route 192.168.2.0 255.255.255.0 172.16.2.2
ניתן לרשום:
ip route 192.168.2.0 255.255.255.0 serial 0/0/0
פעולה זו חוסכת לראוטר שתי התבוננויות בטבלת הניתוב. עם זאת, מקובל יותר להגדיר את "הקפיצה הבאה" (כתובת ה- IP של הנתב הבא בדרך) ולא את ממשק היציאה.
